שלום! ראיתי בספר שהבאת הוכחה לוגית למציאות הבורא. היום מתייחסים רק להוכחות במובן המקובל במדע. מה איתן? אלחנן
שלום אלחנן!
אכן, מתודה מדעית היא הכלי היחיד לבירור האמת בעולם החומר. אך האם הבורא יכול להיות חלק מאותו עולם החומר שהמדע חוקר? הלא אם נניח שהבורא מוגבל למקום ולזמן, אזי הוא לא אותו בורא כל יכול שעליו אנחנו מדברים, שהרי תפיסה כזו קובעת שיש ישות שמכילה אותו, שגדולה ממנו ומקיימת אותו. הבורא הוא בהכרח מחוץ למקום לזמן ולכל מרכיב גשמי אחר, אדרבה, הוא זה שברא אותם… (ראה מערכה ראשונה).
לכן מתודה מדעית אינה ישימה בשאלת קיומה של מציאות הבורא. בכלים גשמיים לא ניתן לגלות מציאות לא גשמית (ראה נספח 3, פרק 4). לא ניתן לצפות בצורה כלשהיא על מציאות הבורא, או לגלותו על ידי מדידה כלשהיא, או בניסוי כלשהוא.
גם לא יכול להיות שום מודל קוסמולוגי או משוואה מתמטית מתוחכמת שמסוגלת או מיועדת לבירור האמת על הבורא, כל אלו הם אמצעים טובים להבנת רבדים שונים של עולם החומר בלבד.
לכן לא קיימת ולא יכולה להיות קיימת שום הוכחה לקיום הבורא במובן המקובל במדע.
בכבוד רב,
אשר קושניר
לא הבנתי מדוע מוקדש בספר מקום נרחב למושגים רוחניים, כלומר, מדוע לערב אותם בהבנת הטבע החומרי? ליאור
לליאור, שלום וברכה!
התפיסה המטריאליסטית לא מספקת הסבר, מדוע הטבע קיים בצורה זו המוכרת לנו ולא אחרת. החקירה המדעית הנעשית בכלים גשמיים, כלל לא מיועדת לתת תשובה לשאלה "מדוע" [מדוע חוקים אלו קיימים ולא אחרים, מדוע תכונות החומר הן אלו ולא אחרים, מדוע התהוות החיים היא בכלל אחת האפשרויות וכד'] אלא רק מאפשרת מענה לשאלות "איך" ו"כמה" בלבד.
האם בגלל זה נתעלם מבירור ידיעה עקרונית זו – מדוע העולם קיים בצורה כפי שהוא קיים?
אני מקווה שקראת בספר את הטיעונים על הכרח קיומה של הסיבה הראשונית והיא הבורא (מערכה ראשונה), קראת גם את הראיות המוכיחות את קיום העולם הרוחני (נספח 1) וגם את ההסבר אודות מהותו של העולם הרוחני (נספח 2). על פי התפיסה של "בריאה תבונית", העולם הרוחני קודם לעולם הגשמי, הוא שורשו וסיבתו.
לכן, להבנת העולם הגשמי יש להקדים את החקירה הרוחנית לפני כל חקירה של המציאות הגשמית, שכן המהלך הרוחני הוא זה שקבע את צורת קיומה. לפיכך גם אין להתפלא על כך שבמקום לדבר בספר רק על הפיזיקה של התהוות היקום, נידונים גם ובהרחבה אירועים רוחניים שגרמו לכך.
כפי שהבנת הטבע התאפשרה ברגע שהאדם הצליח להתעלות מעל תפיסתו החושית, המגושמת, לבנות תאוריות פיזיקליות ולפתח משוואות מתמטיות מופשטות מכל חומר, כך הבנת העולם בכללותו ובאחדותו מתאפשרת רק על ידי שנתרומם בהבנה לרמה יותר גבוהה, לאותם האירועים הרוחניים שבראשית הבריאה, שהם שורש וסיבה לכל הוויה בעולם, כולל המתמטיקה והפיזיקה.
לפיכך היה הכרח להקצות בספר מקום נרחב ומרכזי להסבר הרוחני, כי רק הוא חושף מדוע המציאות מתקיימת בצורה זו המוכרת והידועה לנו.
בכבוד רב,
אשר קושניר
